סמכות רשם "להחיות" ערעור לאחר שהוחלט על דחייתו עקב אי-הפקדת עירבון

           ערעור על החלטת כבוד הרשם י' מרזל, בה האריך את המועד להפקדת ערבון מטעם המשיב והפחית את סכום הערבון, כך שהועמד על סך של 5,000 ש"ח.

ההליכים המשפטיים הקודמים

1.        המשיב (להלן: אלמלם) נפגע בתאונת דרכים ונגרם לו נזק גוף. הוא תבע את המערערות (להלן: חברות הביטוח) לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו עקב התאונה. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט י' גריל) קבע כי אלמלם נטל את הרכב בו נסע ללא רשות מאמו, בעלת הרכב, ונפגע. מי שנהג ברכב (המשיב הפורמלי) נהג בו גם כן ללא רשות מבעלת הרכב. על כן נדחתה התביעה. עם זאת, ערך בית המשפט - "למקרה וטעיתי במסקנתי בשאלת החבות, ולמקרה ויוגש ערעור על פסק דיני" - את חישוב סכום הפיצוי שהיה מגיע לאלמלם עקב התאונה אילו היתה נקבעת חבות.

2.        אלמלם הגיש ערעור על פסק הדין לבית משפט זה (ע"א 9663/04). לטענתו, על פי הראיות שהיו בפני בית המשפט המחוזי, יש לקבוע כי המשיב הפורמלי נהג ברכב ברשות בעלת הרכב, ולא כפי שנקבע. על כן, קמה חבות לפיצוי הנזק, ויש לפסוק לו פיצוי. גם חברות הביטוח הגישו ערעור על פסק הדין "לשם הזהירות בלבד... [לאחר ש] נודע למערערות, ש[אלמלם] עומד להגיש ערעור על פסה"ד" (ע"א 9579/04). הן מיקדו את ערעורן בשאלת כימות הנזק בלבד.

3.        ביום 14.3.2005 קבע כבוד הרשם כי שני הערעורים יאוחדו וכי התיק יועבר למזכירות לשם הוצאת צו סיכומים. מאז התקיימו בין אלמלם לחברות הביטוח הליכים רבים בקשר לערבון בערעור של אלמלם, בהם ניתנה סדרת החלטות של כבוד הרשם:

א.        הפחתת הערבון והתראה על דחייה: אלמלם הגיש בקשה לפטור מערבון בערעור, ולחילופין, הפחתתו לסך של 5,000 ש"ח (להלן: הבקשה הראשונה). ביום 14.3.2005 קבע הרשם "אשר לסיכויי ההליך, הרי שאלו אינם גבוהים על פניו שעה שהמדובר בערעור שעיקרו על הממצא העובדתי שנקבע על ידי הערכאה הראשונה בדבר הנהיגה ברכב ללא רשות". עם זאת, הלך הרשם כברת דרך לקראת אלמלם, והעמיד את הערבון על סך 10,000 ש"ח. הרשם הורה כי הערבון יופקד תוך 15 יום מעת ההמצאה והוסיף כי "בהיעדר הפקדה יידחה הערעור ללא התראה נוספת".

ב.        דחיית ההליך: המועד להפקדת ערבון כאמור בהחלטה חלף והערבות לא הופקדה. חברות הביטוח פנו לרשם בבקשה למחיקת הערעור שהגיש אלמלם. ביום 7.4.2005 קבע הרשם כי "באין הפקדת ערבון, אני מורה על דחיית ההליך" (להלן: החלטת הדחייה).

ג.          החלטה בבקשה נוספת למתן פטור - הפחתה נוספת של הערבון ומתן הזדמנות להחייאת ההליך: אחרי מתן החלטת הדחייה הגיש אלמלם (ביום 11.4.2005) "בקשה נוספת למתן פטור ממתן ערבון" (להלן: הבקשה השניה). בבקשתו טען כי פנה לכל גורם אפשרי בכדי לגייס את סכום הערבון הנדרש, אולם ללא הצלחה, ולכן מבקש הוא בשנית פטור מהפקדת ערבון. לאחר מכן הגיש אלמלם (ביום 13.4.2005) גם "בקשה למתן החלטה" (להלן: הבקשה השלישית). בבקשתו זו ביקש לבטל את החלטת הדחייה, נוכח הגשת הבקשה השניה. ביום 18.4.2005 קבע הרשם, בהיעדר תגובה מצד חברות הביטוח, כי "בעניין שבעיקרון" ראוי היה לדחות את הבקשה השניה שכן אלמלם "לא סיפק הסבר לאי הגשת בקשה זו טרם חלוף המועד [להגשת ערבון - מ"נ]". עם זאת, קבע הרשם "לפנים משורת הדין" כי הוא רואה בבקשה השניה לפטור מערבון בקשה לעיון מחודש, וקבע כי יש לקבל אותה. הרשם העמיד את סכום הערבון על סך 5,000 ש"ח. הוא קבע, כבהחלטתו הקודמת, כי יש להפקיד את הערבון תוך 15 יום מעת ההמצאה והוסיף כי "בהיעדר הפקדה לא יחודשו ההליכים בתיק". הרשם לא התייחס בהחלטתו במפורש לבקשה השלישית.

ד.          ביטול ההחלטה בבקשה לעיון חוזר: חברות הביטוח הגישו בקשה לביטול ההחלטה מיום 18.4.2005. בבקשתן העלו שתי טענות: הראשונה, כי בקשתו השניה של אלמלם לפטור מערבון לא הומצאה להן ולכן כלל אין לדון בה. השניה, כי החלטת הדחייה היא פסק דין סופי שסיים את מלאכתו של הרשם: "הסתיימה מלאכתו של כב' הרשם ואין הוא מוסמך עוד, בכל הכבוד, לדון בבקשות כגון פטור מערבון או עיון מחדש או כל החלטה אחרת, שהרי הערעור הסתיים בפסק הדיון". ביום 21.4.2005 קיבל הרשם את הטענה הראשונה של חברות הביטוח (מבלי שהתייחס לטענה השניה שלהן) וביטל את ההחלטה מיום 18.4.2005. הרשם הוסיף, כי חברות הביטוח רשאיות להגיב לבקשה השניה של אלמלם לפטור מערבון בתוך 10 ימים מעת ההמצאה.

ה.        החלטה חדשה בבקשה לעיון חוזר: חברות הביטוח הגישו את תגובתן לבקשתו השניה של אלמלם לפטור מערבון. בתגובתן העלו שתי טענות. הראשונה, טענת סף כי לרשם אין סמכות להיזקק לבקשה השניה, שכן זו הוגשה לאחר החלטת הדחייה. לטענתן, החלטה זו מהווה פסק דין סופי בערעור ואין אחריה ולא כלום; אף אין לראותה כבקשה לעיון חוזר, שכן לא היה בענייננו שינוי נסיבות לעומת אלו שהיוו בסיס להחלטת הדחייה. השניה, כי לגופו של עניין יש לדחות את הבקשה, מטעמי סיכויי הערעור ויכולתו הכספית של אלמלם. ביום 6.6.2005 נתן הרשם את החלטתו, היא ההחלטה נשוא הערעור שלפני.

החלטת הרשם

4.        ביום 6.6.2005 קבע הרשם כי הוא מאריך את המועד להפקדת הערבון. הרשם העמיד את סכום הערבון על סך 5,000 ש"ח וקבע כי יש להפקיד את הערבון תוך 10 ימים מעת ההמצאה. הרשם הוסיף, כי "בהיעדר הפקדה, תעמוד החלטתי בדבר דחיית הערעור על כנה".

           הרשם דחה את הטענה הראשונה של חברות הביטוח, היא טענת הסף, וקבע  כי יש בידו להיזקק לבקשה שהוגשה גם לאחר החלטת הדחייה, שכן החלטה על דחיית הליך בהיעדר הפקדת ערבון היא החלטה שניתנת במעמד צד אחד, וככזו, ניתנת היא לביטול "בנסיבות המתאימות", בייחוד שעה שהצד שכנגד אינו מצביע על אינטרס נוגד או נזק שנגרם לו. ראוי היה בעיני הרשם - בנסיבות העניין - להעדיף את בירור הסכסוך לגופו על פני דחייתו ב"נימוק טכני" של אי הפקדת ערבון:

"לא מצאתי ממש בטענה כי אין בידי סמכות להיזקק לבקשה שהוגשה לאחר שנדחה הערעור בהיעדר ההפקדה. הדחייה היא דחייה, אולם מטיבה, בהיעדר הפקדת ערבון, היא החלטה שניתנת במעמד צד אחד. ככזו, ניתנת היא לביטול בנסיבות המתאימות, בייחוד שעה שהצד שכנגד אינו מצביע על אינטרס נוגד או נזק שנגרם לו".

           הרשם דחה גם את הטענה השניה של חברות הביטוח. הרשם קבע כי גם לגופו של עניין, לא שוכנע כי יש לדחות את הבקשה השניה של אלמלם. אי לכך, העמיד הרשם את סכום הערבון על סך 5,000 ש"ח. הוא קבע כאמור כי יש להפקיד את הערבון תוך 10 ימים מעת ההמצאה, וכי בהיעדר הפקדה, תעמוד החלטתו בדבר דחיית הערעור על כנה:

"גם לאחר עיון בעמדת המשיבים, לא שוכנעתי כי ראוי היה לדחות בקשה זו... בשים לב לנתונים שאכן הובאו ולעובדה כי בערכאה קמא לא נפסקו הוצאות, ראיתי לנכון לילך כברת דרך נוספת כלפי המערער ולהעמיד הערבון על סך של 5,000 ש"ח".

           הרשם העיר, מעבר לנדרש, כי הוא משאיר בצריך עיון את שאלת מידתיותה של תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984:

"מעבר לנדרש אוסיף ואציין, כי תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 המביאה לרישום ערעור לדחייה בשל אי הפקדת ערבון, מעוררת בעיות לא פשוטות. בעיקר מתעוררת השאלה, אם האיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות הנוגעות בדבר, והאינטרסים שכנגדם, צריך להוביל למסקנה לפיה אי הפקדת ערבון משמעה דחית הערעור כולו בשל כך. יכול ויטען - ואיני מכריע בשאלה זו - כי תוצאה זו של דחייה היא אינה מדתית... כך או כך, עניין זה לא נטען בפני כל עיקר וממילא יש להשאירו בצריך עיון לעת מצוא".

           על החלטה זו הגישו חברות הביטוח את הערעור שלפני.